מועצה אזורית לכיש - yerushalim
נווט למעלה
כניסה

ירושלים.jpg

ירושלים של זהב
 

ירושלים, בירת ישראל מהווה מאז ועד היום מוקד משיכה וגעגועים: ירושלים של מסתורין וסוד, של כאב וקדושה, של סיכון וסיכוי. ירושלים שסיפור עברה מופלא והיא מקפלת בתוכה את הווייתנו כעם רוחני אשר מרכזו בירושלים.

בצאתנו לגלות נשבענו  לשמר את זכר ירושלים לאורך הדורות:
 
"על נהרות בבל שם ישבנו וגם בכינו בזכרינו את ציון, על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו, כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון, איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהילים קל"ז)
 
ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, התייחס לירושלים במלחמת השחרור, וכך אמר : הכוחות שלנו מפוזרים, אנחנו נשענים על שלושה מרכזים – על חיפה, תל אביב וירושלים. אם אחד משני הראשונים ייפול, נחזיק מעמד. אם תיפול ירושלים – ספק אם תעמוד הרוח בעם להמשיך להילחם.
במהלך מלחמת ששת הימים בתשכ"ז – 1967, עם שחרור ירושלים העתיקה, הר הבית והכותל המערבי, אחזה התרגשות רבה את כל חלקי העם בארץ ובתפוצות. הרבנות הראשית קבעה את כ"ח באייר, יום שחרור העיר, כיום חג לאומי – יום ירושלים (חוק יום ירושלים). יום זה מסמל את רציפות הקשר ההיסטורי המיוחד לירושלים. ביום זה נהוג ללבוש כחול-לבן, לעלות לירושלים ולהתפלל הלל שלם בברכה בתפילת שחרית.
 
קצת הסטוריה:
ירושלים של אחרי תש"ח היא עיר חצויה. מלחמת השחרור מותירה את בירת ישראל מופרדת ישן מול חדש, ו"הקו העירוני" עובר באמצע. כול ישראל עומדים מנגד לעיר העתיקה ולהר הבית – לראות ולא לגעת – ושירי הגעגועים והכמיהה נערמים תילים תילים. ובחיי היום-יום גדרי תיל, שלטי גבול לפניך מוצבים בשיירות להר הצופים.
 
כותב חיים גורי:
"מדי פעם אתה זוכר שהיא "קרועה". לא תמיד. אתה רחוק, אתה עסוק. יום אחד, אתה ניצב מולה כמנסה לראותה מחדש. אתה הולך, הולך ונעצר. לפניך מדרגות. פח חלוד, תיל בן 15 שנה. עצור – לטובתך. אם תמשיך ללכת תחשב במקרה הטוב למטורף. במקרה הגרוע – לירוי. כאן יורים. הכל מוטל כמנמנם בחמת הצהריים. אבנים ואילנות וכיפות וצלבים. אבל זו דממה אדירה מלאה בתצפיות וצלפים"...
 
כך זה היה עד 1967. י"ט שנים של עיר "קרועה". ואז – פרצה המלחמה! בכל הגזרות התחוללו הקרבות קשים ומרים. אך שבעתיים בקרבות על ירושלים. חט' הצנחנים של מוטה גור – וחט' ירושלים. על חט' הצנחנים הוטל לפרוץ לירושלים המזרחית.
לילה ויום נמשכו הקרבות במזרח ירושלים; גבעת התחמושת, ביה"ס לשוטרים, מוזיאון רוקפלר ועוד מקומות שראו מעללי גבורה אך גם נפילות רבים וטובים. ועדיין הכול מחוץ לחומות. 
 
ביום ד' כ"ח אייר תשכ"ז (7 ביוני 1967) הממשלה מאשרת את כיבוש העיר העתיקה. הפריצה החלה והכוחות שטפו-זרמו למרות הצלפים שעל החומה. האגדה מספרת שיצאה בת קול מן השמיים ותאמר: "יבואו בני אריות ויכנסו דרך שער האריות". לא יצאה שעה ושפעת בחורי ישראל פרצו ברכב ברזל את שערי האריות וממנו להר הבית ולקדשי ישראל.
 
על הרגעים הראשונים ליד הכותל סיפר הצנחן משה עמירב:
"אני נזכר איך חיפשנו אותו – את הכותל. רצנו שם, חבורת חיילים מתנשפים תועים ברחבי הר הבית. קדימה! קדימה! עוברים את שער המוגרבים. נדחקים, ממהרים, ולפתע נעצרים כהלומי רעם. לנגד עינינו הוא עמד, אפור וגדול, שקט ועצור, הכותל.... לאט לאט התחלתי להתקרב אל הכותל. התקרבתי אליו כשליח. של אבא וסבא. ושל אבא וסבא. ושל כל הדורות מכל הגלויות שלא זכו לכך, ולכן שלחו אותי לכאן".
 
ירושלים משוחררת. בפרץ של שמחה ואחדות זורמים עם ישראל בין החומות, אל הר הבית, אל הכותל. ירושלים היא בירת האומה. היא בירת ההיסטוריה היהודית. היא בירת הרוח העברית. היא בירת נצח ישראל וירושלים משוחררת ושלמה. וכולם אצים ושוטפים אותה בקדושתה – להדביק 2000 שנה של בדידות – ונוגעים בה – ירושלים.
ולאחר השחרור בהתמדה ובעיקשות, מוחקים את אותה צלקת בת 19 שנה. מוחקים את הגבול, את המפריד והמבדיל בונים ומחדשים בלהט ובקצב אשר אין שני לו בכל ההיסטוריה של העיר.
 
הרובע היהודי והעיר העתיקה משוקמים מחדש. נבנית רחבה לכותל המערבי. נבנות שכונות חדשות סביב סביב כמו כתר לראשה. ובונים ומפארים אותה ומשלימים את החסר. ועולים לרגל אליה ומתיישבים בה עוד ועוד – והיא גדלה והולכת לעיר הגדולה בערי ישראל. משרדי הממשלה, בניין הכנסת, האוניברסיטה העברית, בית המשפט העליון, מוזיאון ישראל ומוסדות תרבות, חינוך ורוח מוצאים בה משכנם. מתקיימים בה דברי ישעיהו: "עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים".
 
רחובות הומים, תיירות ענפה, בתי מסחר ותעשייה, גנים ירוקים, בניינים גבוהים – חידוש ופריחה. ולמולם רחובות, מבנים וכתלים יופי גלום בכל  העתיק בה. ישן מול חדש מכל הזמנים והכל יוצר בה מראה מיוחד –המראה של ירושלים.
 
והריחות. הריחות עוולים מן השווקים, מבתי האנשים בשכונות: מחנה יהודה, שכונת התימנים, שכונת  שכונת הבוכרים, מאה שערים והעיר העתיקה. והריחות מתמזגים זה בזה לריח אחד והוא ריחה של ירושלים.
 
וצלילים – קולות הפעמונים מול תפילות המואזין ולחש הברכות ליד הכותל. מקהלת הכנסייה ורשרוש חרוזי תפילה מול שירה של חזן מבני ישיבות וכולם יחד יוצרים נעימה יפה לאוזן, והיא ניגונה של ירושלים.
 
ובתוך כל אלה היא המאוחדת השלמה. ניגודים רבים עוברים בה כחוט השני, שתי וערב, ויופיים רב כמו מידת העדינות והרגישות שבה הן מותווים.
 
ועלינו -   אחריות רבה לשמור אחדותה, לשמר שלמותה ולקיימה עיר שלום.
 

 

לקראת יום ירושלים הקרב ובא

מחלקת החינוך מזמינה אתכם

ליצור כרזות דיגיטליות בנושא

"ירושלים שלי" - מה מסמלת העיר ירושלים עבורי.

 

כל תלמיד\ הורה\ מורה\ איש צוות\ כיתה יוכלו לשלוח כרזה דיגיטלית. ניתן לשלוח תוצרים עד ה-17/5, התוצרים ייפורסמו באתר החינוך של המועצה.                                                                  

ביום ירושלים יעלה לאתר חידון "בחן את עצמך" בנושא ירושלים.

כניסה לחידון.png

הנחיות בניית הכרזה והעלאתה לאתר:

1. פיתחו קובץ PP (פאוור פויינט) שקופית אחת בלבד עצבו את הכרזה שלכם ע"י הוספת תמונות, הוספת מלל ועצבו להנאתכם.

2. בסיום שימרו את הקובץ על שולחן העבודה: קובץ>> שמור בשם...>> סמנו לשמור בשולחן העבודה>> בשורת "שם הקובץ" תנו שם לכרזה ובשור "שמור כסוג" למטה ביחרו לשמור בפורמט JPEG >> וליחצו על שמור >> שקופית נוכחית.

3. הקובץ כעת שמור בשולחן העבודה שלכם ויפתח כתמונה, הציצו, אשרו וסיגרו את הכרזה. כעת גללו לראש הדף הנוכחי פה באתר ולחצו מצד ימין למעלה על כפתור הכניסה. בחלון שנפתח מלאו את הפרטים הבאים... שם משתמש: T999999500  סיסמה: 123456

4. כעת אתם מחוברים לאתר ויכולים להעלות את עבודתכם. כל שעליכם לעשות הוא ללחוץ בכפתור הצהוב שבתחתית הדף (ממש פה למטה) להעלאת הכרזה לאתר.

בדף הבא ליחצו "הוסף פריט חדש" והחלו למלא את הפרטים ובסיום העלו את הקובץ בכפתור המיועד לכך.

על כל בעיה\ שאלה ניתן לפנות לענבל צבר (מטמיעה - סיסמה לכל תלמיד) בטלפון: 0546515180

העלאה.png