בית ספר הרב קוק - הרב גץ- רב הכותל
נווט למעלה
​​
הרב מאיר גץ- רב הכותל
הרב יהודה גץ.jpg
הרב מאיר יהודה גץ נולד בתוניס בשנת 1924. למד אצל הרב מצליח מאזוז זצ''ל בתקופת מלחמת העולם השנייה. והוסמך לרבנות בתוניס בגיל שמונה עשרה. בן תשע עשרה התחתן, וכשהגיע לגיל עשרים ושתיים נתמנה לרב של קהילה קטנה בתוניס. שם שימש גם כשוחט, וכמוהל. כדי לקבל הכרה מטעם השלטונות לערוך נישואין וגיטין, למד משפטים בהתכתבות, וקיבל הסמכה כעורך דין ונוטריון. 
הרב גץ היה פעיל בתנועה הציונית, והשפיע על משפחות רבות לעלות לארץ. בעקבות המתיחות שהתעוררה עם הערבים, ובהשפעת התנועה הציונית, דאג הרב גץ שבני הנוער יתאמנו בנשק, כדי שיוכלו להגן על עצמם מפני פרעות. כמעט בכל שיחה היה הרב מדבר בשבח ארץ ישראל ובחשיבות העלייה לארץ ישראל. 
בשנת 1949, בהיותו בן עשרים וחמש, עלה לארץ עם אשתו וארבעה ילדים. לאחר תקופה במעברה, נתבקש על ידי תנועת הפועל המזרחי לעלות להתיישבות בצפון הגליל, שם הוקם מושב חדש, ולשמש בו רב המושב. בהמשך שימש גם כמנהל בית הספר האזורי. לימים נקרא המקום כרם בן זמרה. תנאי החיים במושב היו קשים מאוד. רבים מהעולים לא הורגלו למלאכת החקלאות, והרב היה מחזקם ומעודדם על שזכו במצווה העצומה של יישוב הארץ. השפעתו הגיעה גם למושבים הסמוכים דרכו המיוחדת ובאהבה רבה היה מקרב יהודים לתורה ומצוות. היו שניסו לשכנעו להשתמט מהשרות הצבאי, שהרי רב מושב הוא, תושב יישוב ספר ובעל משפחה ברוכת ילדים, כך שביכולתו לקבל בקלות פטור מהשרות. אולם הוא רצה בכל מאודו לשרת בצבא ישראל. הרב נשלח לקורס קצינים וסיימו בהצלחה מרובה. כשמצב הביטחון בצפון החל להתערער נתמנה הרב גץ למפקד הגזרה. במלחמת ששת הימים שכל את בנו בכורו אבנר בקרב לשחרור ירושלים (בן נוסף שכל הרב כשנהרג בתאונת דרכים) האבל היה כבד מאוד על הרבנית, שהתאמצה לנסוע בכל שבוע לפקוד את קבר בנה בהר הרצל. כדי להקל מעט על סבלה של אשתו, החליט הרב גץ לעבור לתקופת זמן מה לירושלים. בירושלים יכול היה להתפנות יותר ללימוד חכמת הנסתר, שעוד בתוניס התחיל לעסוק בתלמודה. תוכניתו של הרב היתה לחזור בתום השנה לכרם בן זמרה, אולם הרבנות הראשית הציעה לו בהיותו כבן ארבעים וחמש לשמש כרב הכותל. 
בהיותו רב הכותל הפך הרב כתובת למתפללים בכותל, הוא הרבה בחסדים, בעיניו הפיקחות היה רואה את סבלם של יהודים ומסייע כמידת יכולתו. פעמים רבות הגיעו לכותל מסכנים ושבורי לב, והרב היה מעודדם ומדריכם, ופעמים רבות שהכניסם לביתו. מאידך נתגלה לאנשי משרד החוץ כי הרב גץ דובר שפות רבות ולכן הם פנו אליו כדי שיקבל בכותל המערבי את מנהיגי המדינות שבאו לבקר בארץ. עם כולם היה מדבר על קדושת הר הבית והכותל, והיה מזרזם להתפלל, כדברי הנביא: ''כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים''. בנוסף לכך היה מדבר עמהם על יחסם לישראל. 
הרב גץ היה אדם בעל השכלה תורנית רחבה. כבר בצעירותו ניחן בכישורים והיה בעל ידע מקיף ורחב בכל מקצועות התורה. עוד לפני שהחל ללמוד את תורת האר''י והרש''ש ובספרי חסידות. 
הרב גץ זכה ללמוד קבלה אצל הרב מרדכי שרעבי והרב עובדיה הדאיה, עד שנעשה לאחד מגדולי הבקיאים והמעמיקים בחכמת הקבלה. בשנת תשל''ג ((1973 שיקם הרב גץ את המבנה של ישיבת המקובלים 'בית אל' והקים את הישיבה מחדש ועמד בראשה. 
הרב גץ חיבר תקנון לקבלת תלמידים לישיבת בית אל. בין שאר הדברים הוסיף הרב שלא ייכנס אדם להיכל הלימוד אלא אם שירת בצבא ההגנה לישראל. הרב ראה במדינת ישראל התגשמות חזון הנביאים ורצה שכל הבא להיכנס אל בית המדרש יחיה בפועל את גאולת ישראל. 
הרב גץ נהג בפרישות כדרך המקובלים, וכך היה קם לומר תיקון חצות במנהרות הכותל מול מקום קודש הקודשים,שם היה לו בית הכנסת, לומד עד לתפילת שחרית כותיקין, וממשיך ללמוד לאורך כל היום עד לתפילת ערבית . הרב גץ התרחק מקבלה מעשית,מקמעות ומסגולות ומהדרכות שאינן על פי השכל הישר .רבים היו מתייעצים עימו בכל עניין, אבל תמיד הוא הדגיש שעצותיו הינן שכל ישר ומידות טובות ולא רוח הקודש. 
למרות דרכו היה הרב גץ מקובל על כולם. על חרדים, דתיים ושאינם דתיים ,מכל המגזרים ומכל העדות. הרב גץ נפטר בכ''ג באלול תשנ''ה 1995, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.